פסק-דין בתיק ע"א 4132/04

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט הרווי גרובס) מיום 15.11.04, בת"א 294/97 אשר דחה את תביעת המערער לפיצוי כספי בסך 505,000 ש"ח בשל ביטול עסקת מכר.

1.                    רקע

(א)                פסק הדין נושא הערעור הוא גלגולה השני של תביעה שהגיש המערער בשנת 1997. בשלב הראשון - נדחתה התביעה בפסק דינו של השופט אהרון רצ'בסקי  מיום 7.9.00 (להלן: "פסק הדין הקודם"). ערעור שהוגש על פסק הדין הקודם (ע"א 3031/00) התקבל באופן שהתיק הוחזר לבית משפט השלום להשלמות. הערעור שלפנינו הוא על פסק הדין המשלים, שניתן על ידי מותב אחר לאחר פרישתו של השופט רצ'בסקי.

(ב)                 המשיב 1 (להלן: - "המשיב") שימש מנהל של חברה פרטית בשם צבר יעל חברה לבניה בע"מ (להלן: "החברה")אשר רכשה מקרקעין בגוש 3951 בלוד, כדי להקים עליהם מבנה מסחרי (להלן: "המבנה" או "הנכס").

(ג)                  המערער ביקש לרכוש קומה במבנה כדי להקים בה אולם שמחות. לצורך כך חתמו המערער והמשיב בשם החברה על זכרון דברים, ככל הנראה במועד סמוך לחודש פברואר 1990 (להלן: - "זכרון-הדברים").

זכרון הדברים אינו נושא תאריך.

(ד)                 המערער שכר את שירותי המשיב 2, עו"ד שר טוב (להלן: "עורך הדין") כדי שייצג אותו בעסקת המכר.

(ה)                בזכרון הדברים קבעו הצדדים כי המערער ישלם לחברה סכום של 650,000$ ב- 24 תשלומים בני 25,000$ החל מה- 1.7.90, ותשלום נוסף ביום חתימת הסכם מפורט שעליו התחייבו הצדדים לחתום. עוד קבעו הצדדים בזכרון הדברים שהמערער יהיה רשאי לרשום משכון על זכויותיה החוזיות של החברה, עד לסכום של 650,000$, או לרשום הערת אזהרה לטובתו במועד שבו יתאפשר הדבר.

(ו)                  הצדדים לא חתמו על הסכם מפורט, אך ביום 16.2.90 - מספר חודשים לפני המועד הראשון שבו היה צריך המערער לשלם על חשבון התמורה - העביר המערער לחשבונה של החברה סכום של 50,623$ בהעברה בנקאית.

(ז)                  מספר חודשים לאחר החתימה על זכרון הדברים, התקשרה החברה עם בנק דיסקונט בהסכם ליווי בנקאי לפרוייקט הבניה שעל פיו נרשמה משכנתה ראשונה, ללא הגבלת סכום, לטובת הבנק על מלוא זכויות החברה בנכס, מבלי שניתן כל ביטוי לעיסקה על פי זכרון הדברים.

(ח)                פרוייקט הבנייה עלה על שרטון והבנק מימש את המשכנתה. המערער לא קיבל את הקומה שהתכוון לרכוש ואף לא הושבו לו סכומי הכסף ששילם.

(ט)                נוכח האמור הגיש המערער את התביעה דנן נגד המשיבים ונגד נתבע נוסף, מר ז'ק סביון, אשר הוגדר בערעור על פסק הדין הקודם "משיב פורמלי", ועל כן אין עניינו נדון בפנינו. המשיב נתבע כמנהל ובעל מניות בחברה, ועורך הדין נתבע בעילה של רשלנות מפני שלא העמיד את המערער על הסיכון שבתשלום כספים בלא בטוחה, ולא רשם עבורו הערת אזהרה.

(י)                  בפסק הדין הקודם דחה בית המשפט את תביעת המערער בקובעו כי עורך הדין לא נהג ברשלנות שכן התשלום בסך 50,000$ הועבר לחברה מבלי שהוא ידע עליו. 

(יא)              המערער הגיש, כאמור, ערעור על פסק הדין הקודם וטען כי פסק הדין הקודם לא הכריע בתביעה נגד המשיב, וכי לא נתן משקל מספיק לאי רישום הערת האזהרה.

(יב)              בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על פסק הדין הקודם וקבע כי פסק הדין אכן לא הכריע בתביעה שהוגשה נגד המשיב. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי חלקיהם של המשיב ושל עורך הדין בפרשה שלובים זה בזה, וגם באשר לאחרון לא ניתן מענה לשאלות האם זכרון הדברים הוא הסכם מחייב והאם חייב היה עורך הדין לרשום הערת אזהרה ללא קשר לשאלת התשלומים. לפיכך נפסק כי אין מנוס מהחזרת הדיון לבית משפט השלום כדי שיכריע בתביעה נגד המשיב, ויקבע ממצאים בשאלות הטעונות הכרעה גם באשר לעורך הדין.

(יג)                הצדדים הגיעו להסדר דיוני, ויתרו על הבאת עדים לפני המותב החדש והסכימו כי פסק הדין ינתן על סמך סיכומים שיוגשו מחדש.  כך היה.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית המשפט קבע כי מאחר שהצדדים הסכימו כי לא ישמעו עדים "אין לו סמכות או זכות להתערב בממצאים העובדתיים בפסק הדין של סגן הנשיא רצ'בסקי... תפקיד בית משפט זה מצומצם להשלמת פסק הדין  תוך קביעת ממצאים נוספים ומשלימים בהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי" (עמ' 5 לפסק הדין סע' 2.4). בית המשפט ציין כי לא ברור לו כיצד חושב סכום התביעה שהועמד על 505,000 ש"ח כאשר הסכום ששילם המערער לחברה ביום 16.2.90 היה 50,623$ בלבד.

(ב)                 בית המשפט קבע כי אין לו צורך לדון בטענה שהמשיב ניהל את עסקי החברה במירמה שכן המדובר בטענה סתמית שלא פורטה כדבעי. עוד נפסק כי הסיבה העיקרית בגינה, בסופו של דבר, לא חתמו הצדדים על ההסכם הייתה אי רצונו של המערער לעשות כן עקב קשיים כספיים שהתעוררו אצלו סמוך לאחר חתימת זכרון הדברים. כך גם לא התגבשה הסכמה לרכישת חנות במקום אולם השמחות. עובדות אלו קבע בית המשפט בפסק הדין הקודם וכך עולה גם מדברי המערער והעד מטעמו, מר מיכאלי.

(ג)                  לפיכך, ובהעדר כל מסמך או התחייבות שהחליפו את זכרון הדברים, משוחררת החברה, וכך גם המשיב, מכל אחריות כלפי המערער. בית המשפט הוסיף כי לכאורה קיימת למערער זכות שהכספים ששילם יושבו לו, אך אין כל בסיס להטיל את החזר הכספים על המשיב בהעדר תשתית ראייתית המגלה מעשה או מחדל שלו.